פרשת לך-לך

אַבְרָהָם אָבִינוּ – אֱמוּנָה וַעֲמִידָה בְּנִסָּיוֹן

"וַיֹאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֵךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאֶרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ".

ה' אָמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁיֵּלֵךְ מֵהָאֶרֶץ שֶׁהָיָה בָּהּ, שֶׁזֶּה הַמָּקוֹם שֶׁהוּא רָגִיל אֵלָיו;
שֶׁיֵּלֵךְ מֵהַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הוּא נוֹלַד וְגָדַל – "מוֹלַדְתְּךָ";
שֶׁיֵּלֵךְ מֵהַמָּקוֹם בּוֹ נִמְצֵאתָ הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ – "בֵּית אָבִיךָ";
אֵל הָאָרֶץ שֶׁהוּא יִרְאֶה לוֹ.

הָאָרֶץ הָזוֹ הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הָאֶרֶץ הֲכִי טוֹבָה וַהֲכִי קְדוֹשָׁה וּמְיֻחֶדֶת בַּעוֹלָם.
ה' הִבְטִיחַ לוֹ שֶׁבָּאָרֶץ יִהְיֶה מִמֶּנּוּ עַם גָּדוֹל. זֹאת אוֹמֶרֶת מֵהַבֵּן שֶׁלּוֹ יִוָּלְדוּ עוֹד בָּנִים, וְגַם לָהֶם כְּשֶׁיִּגְדְּלוּ יִהְיוּ יְלָדִים, וְגַם לָהֶם... וְכָךְ יִהְיוּ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ – עַם גָּדוֹל, עַם יִשְׂרָאֵל. גַּם אֲנַחְנוּ מֵהַבָּנִים שֶׁל הַבָּנִים שֶׁל הַבָּנִים.. שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.
ה' גַּם הִבְטִיחַ לוֹ שֶׁיְּבָרֵךְ אוֹתוֹ וְיַעֲשֶׂה לוֹ הַרְבֵּה טוֹב.

אַבְרָהָם אָבִינוּ שָׁמַע בְּקוֹל ה'. לָקַח אֶת שָׂרָי אִשְׁתּוֹ, אֶת לוֹט בֵּן אָחִיו, לָקְחוּ אֶת הָרְכוּשׁ – הַדְּבָרִים שֶׁלָּהֶם, אֶת הַמְּשָׁרְתִים, אֶת הַתַּלְמִידִים, וְהַלְּכוּ לָאָרֶץ שֶׂה' יַרְאֶה לָהֶם. לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁאָז עוֹד קָרְאוּ לָהּ אֶרֶץ כְנָעַן. כְּמוֹ שֶה' צִוָּה, אָמַר לוֹ לַעֲשׂוֹת.


יְלָדִים, זֶה דָּבָר קַל לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם שֶׁמַּכִּירִים וּרְגִילִים לִהְיוֹת בּוֹ? אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁמַּכִּירִים?

בְּוַדַּאי שֶׁזֶּה לֹא קַל. אֲפִלּוּ שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה כְּבָר בֶּן 75, אִישׁ מְבוּגָר, בְּכָל זֹאת זֶה לֹא דָּבָר קַל. אֲבָל אַבְרָהָם אָבִינוּ הֶאֱמִין בַּה'. הוּא יָדַע שֶׁאִם ה' אוֹמֵר לָלֶכֶת לָאָרֶץ הַזֹּאת – זֶה הַדָּבָר שֶׁהֲכִי נָכוֹן וַהֲכִי טוֹב לַעֲשׂוֹת. אֲפִלּוּ אִם זֶה קָשֶׁה. בַּסּוֹף יִהְיֶה מִזֶּה רַק טוֹב.

אַבְרָהָם אָבִינוּ הֶאֱמִין בָּהּ'. וּמִמֶּנּוּ גַּם אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים לְהַאֲמִין בַּה'. אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁמָּה שֶׂה' אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת – זֶה הֲכִי טוֹב.


יָכוֹל לִקְרוֹת לִפְעָמִים לְכָל אֶחָד שֶׁמַּשֶּׁהוּ קְצָת קָשֶׁה לוֹ – אֲבָל הוּא יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה מָה שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת, זֶה הֲכִי טוֹב. זֶה מִצְוָה.

לְמָשָׁל, יֶלֶד שֶׁהַהוֹרִים שֶׁלּוֹ מְבַקְּשִׁים שֶׁיַּעֲזֹר בְּמַשֶּׁהוּ דָּחוּף, וְאֵין לוֹ כָּל כָּךְ חֵשֶׁק בְּאוֹתוֹ רֶגַע. הוּא רוֹצֶה לְשַׂחֵק.

הוּא יָכֹל לְהִזָּכֵר בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ – וּלְהַגִּיד לְעַצְמוֹ: אָמְנָם אֲנִי לֹא אַבְרָהָם אָבִינוּ, אֲבָל אֲנִי יָכֹל לִלְמֹד מִמֶּנּוּ. אֲנִי גַּם מַאֲמִין בַּה'. וְאִם ה' צִוָּה לְכַבֵּד אֶת אַבָּא וְאִמָּא – אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה הֲכִי טוֹב, אֲפִלּוּ אִם אֲנִי קְצָת עָסוּק כָּעֵת וְקָשֶׁה לִי לָלֶכֶת לַעֲזֹר עַכְשָׁו.
אֲנִי יָכֹל לִשְׁאֹל אִם אֶפְשָׁר עוֹד מְעַט – אֲבָל אִם זֶה חֲשוּב שֶׁאֲנִי אֶעֱזֹר עַכְשָׁו, אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת הַמִּצְוָה שֶׁל כִּבּוּד אָב וָאֵם בְּשִׂמְחָה. כְּמוֹ אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁשָּׁמַע בְּשִׂמְחָה לַמִּצְוָה שֶׁל ה' לָלֶכֶת לָאָרֶץ, לַמְרוֹת שֶׁזֶּה קְצָת קָשֶׁה. וּכְמוֹ שֶׁהוּא שָׂמַח בַּסּוֹף שֶׁהִגִּיעַ לָאָרֶץ – גַּם אֲנִי אֶשְׂמַח בַּסּוֹף שֶׁעָזַרְתִּי, שֶׁקִּיַּמְתִּי מִצוַת כִּבּוּד הוֹרִים.

אַתֶּם יוֹדְעִים, יְלָדִים, אֵיךְ קוֹרְאִים לְדָבָר כָּזֶה, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ טוֹב, מַשֶּׁהוּ נָכוֹן, אֲבָל זֶה קְצָת קָשֶׁה; וְצָרִיךְ לִרְאוֹת אִם הָאָדָם יַעֲשֶׂה אֶת הַטּוֹב לַמְרוֹת הַקֹּשִׁי?

קוֹרְאִים לַזֶּה נִסָּיוֹן. ה' נִסָּה אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ: הַאִם הוּא יֵלֵךְ, יַעֲשֶׂה מָה שֶׁטּוֹב, לַמְרוֹת הַקֹּשִׁי? יַאֲמִין שֶׁבַּסּוֹף זֶה יִהְיֶה הֲכִי טוֹב?

אַבְרָהָם אָבִינוּ עָמַד בַּנִּסָּיוֹן הַזֶּה וְעָשָׂה מָה שֶה' אָמַר.

אַבְרָהָם אָבִינוּ עָשָׂה הָמוֹן מַעֲשִׂים טוֹבִים, הָמוֹן חֶסֶד, טוֹב לַאֲחֵרִים, בְּשִׂמְחָה וּבְאַהֲבָה. לִפְעָמִים הָיוּ גַּם דְּבָרִים שֶׁקָּשֶׁה לַעֲשׂוֹת אוֹתָם – אֲבָל הֵם מַעֲשִׂים טוֹבִים; הֵם מִצְוָה שֶׁל ה'. אֵלּוּ הָיוּ נִסְּיוֹנוֹת: הַאִם הוּא יַעֲשֶׂה אוֹתָם לַמְרוֹת שֶׁזֶּה קָשֶׁה?
אַבְרָהָם אָבִינוּ עָמַד בַּנִּסְּיוֹנוֹת: עָשָׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים, עָשָׂה אֶת מָה שֶה' צִוָּה, גַּם בַּפְּעָמִים שֶׁזֶּה הָיָה קָשֶׁה. הוּא הֶאֱמִין שֶׁכָּל מָה שֶׂה' אוֹמֵר, יִהְיֶה מִזֶּה רַק טוֹב.


גַם אֲנַחְנוּ – יְכוֹלִים לִלְמֹד מִמֶּנּוּ: לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים, לַעֲשׂוֹת חֶסֶד – לַעֲזֹר אֶחָד לַשֵּׁנִי – לְקַיֵּם אֵת הַמִּצְווֹת שֶֶ‏ה' צִוָּה בַּתּוֹרָה.

וְגַם אִם לִפְעָמִים אֲנַחְנוּ מַרְגִּישִׁים שֶׁאֵין לָנוּ כָּל כָּךְ חֵשֶׁק לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה טוֹב שֶׁצָּרִיךְ, אוֹ שֶׁמִּתְחַשֵּׁק לָנוּ לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ לֹא כָּל כָּךְ טוֹב.. אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהַגִּיד לְעַצְמֵנוּ - זֶה נִקְרָא נִסָּיוֹן: הַאִם נַעֲשֶׂה אֶת הַטּוֹב אוֹ לֹא. וַאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לִלְמֹד מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ, "לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן" – לְהִתְנַהֵג כְּמוֹ שֶה' רוֹצֶה, לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב. וּלְהַאֲמִין בַּה' – שֶׁמִּי שֶׁעוֹשֶׂה אֶת מָה שֶׁהוּא צִוָּה, בַּסּוֹף יִהְיֶה מִזֶּה רַק טוֹב.